.png){kind=small}
אימונים ויוגה בטל שחר
היי, אני עומר פרנקו
אני מאמנת כושר, מורה ליוגה ונטורופתית.
עד לפני שנה גרתי בתל אביב, שם אימנתי בכמה מהמקומות המובילים בעיר ופגשתי עשרות מתאמנים.
אימנתי נשים וגברים בכל הגילים, נשים בהריון ולאחר לידה, ילדות ונערות.
כנטורופתית ליוויתי ומלווה נשים בתהליכים בריאים לירידה במשקל.
"ההיסטוריה" שלי
עד גיל 26 בערך, ממש לא אהבתי להתאמן.
תמיד קיוויתי להדבק בחיידק ספורטיבי כלשהוא, אבל תמיד הייתי עייפה מדי או 'עסוקה' מדי כדי להתמיד.
לא הייתי בכושר, הרגשתי חלשה, אז נמנעתי עוד יותר מאימונים כדי שלא יגזלו לי מהכוח שיש לי.
נשמע מוכר?
מדי פעם הייתה מבקרת אותי מוטיבציה, הייתי מרגישה שזהו-זה,
הפעם אני מתחילה להתאמן, הפעם אני 'מתחילה דיאטה'.
במקרה הטוב המוטיבציה הייתה נשארת לכמה ימים, במקרה הפחות טוב, הייתי שוכחת ממה שהחלטתי כבר בבוקר למחרת.
לא הייתי ביחסים טובים עם הגוף שלי, רציתי שינוי, אבל לא הייתה לי מספיק סבלנות לתהליך.
אז איך זה השתנה?
בתקופת הלימודים התחלתי לעבוד כנציגת קבלה בסטודיו מדהים לנשים בלבד וקיבלתי מנוי עובדים.
ראיתי את כמות הנשים המגוונות שפוקדות את הסטודיו כמעט כל יום בשבוע,
ראיתי אותן יוצאות מהאימון מחייכות ומנצנצות (או מבריקות מזיעה)
ואמרתי גם אני רוצה!
אני זוכרת את האימון הראשון, לא חשבתי שאני כזו חלשה, אפילו חשבתי שאני בכושר סבבה,
אבל וואו איזה קשה הוא היה.
לא הצלחתי להבין איך הן עושות את זה, איך הן זזות כל כך מהר, איך הן כל כך חזקות, איך לא נראה שקשה להן?
חלקן בגילי, חלקן אפילו מבוגרות ממני, חלקן אימהות. איך זה יכול להיות?
הבנתי שאני בפיגור רציני ושאולי זה כבר לא כל כך לגיטימי, הבנתי שאם הן עושות את זה, כנראה שזה אפשרי!
לקח חודש עד שהאימונים הפכו להיות נסבלים והפסיקו להרגיש כמו הדבר הכי ארוך וקשה בעולם.
לקחו חודשיים-שלושה עד שהתחלתי להרגיש את ההשפעה הפיזית על הגוף שלי.
לקחו עוד כמה חודשים עד שהתחלתי להרגיש שאני כבר מהטובות בקבוצה.
ולקחה בסך הכול שנה וחצי עד שהפכתי להיות מאמנת בעצמי באותו סטודיו.
בגלל שהייתי 'בתוך זה', לא חיכיתי בחוסר סבלנות לתוצאות שיגיעו, פשוט התאמנתי.
לא התייחסתי לזמן שעובר והדברים פשוט התגלגלו.
היום, אני מרגישה הרבה יותר בטוחה בעצמי
ביכולות שלי, בגוף שלי, במראה שלי. וזה אפילו לא קשור למראה הויזואלי!
אני הרבה יותר אנרגטית, אני יכולה לעשות דברים מדהימים עם הגוף, שאפילו לא יכולתי לדמיין שאעשה גם בגיל צעיר יותר.
אני אוהבת את הגוף שלי על מה שהוא מאפשר לי לעשות, אני אוהבת את עצמי על ההתפתחות והדרך שלי.
היום, אני בעיקר רוצה להעביר את זה הלאה.